דֵּין

דֵּיןm. (v. דְּיַי) 1) faintness, trouble, sickness. Y.Ber.IX, 13a bot. ד׳ ליהוכ׳ he was in trouble; (so) we let him pass. 2) interj. expressive of love-longing (cmp. אוֹי ) Oh! Ah! Cant. R. to II, 9 (play on דודי) את אומר לנו ד׳ ד׳ וכ׳ thou (O Lord) sayest to us, Oh! Oh! (strike out the gloss פי׳ דיאו דיאו). Thou art sighing for us first (instead of our aspiring for thee)! Ib. (twice more; correct slight inaccuracies). Pesik. R. s. 15 (read:) את אתת לגבן קדמאה, דיאו את לגבן, את אמדת לנו דיו; Num. R. s. 11 (read:) את אמרת לנו דיו את אתתוכ׳.